חוויות לא טובות בדרכה אל הזוגיות ו.. so what?

בכל פעם שתביטי במראה ותשאלי: מי את, בתי?

בורא עולם יזכיר לך: את מלכה, ומשיח יצא ממך, כשם שיצא מרות המואביה.

אחת מהסגולות והמנהגים האהובים שלי לכבוד חג השבועות היא

לאפות עוגת גבינה.

עוגה מדהימה, עם כל התפילות והתקוות שאני יכולה להכניס.

בחג השבועות קוראים את מגילת רות

“הלהן תעגנה”? שואלת נעמי את כלותיה במגילה.

כלומר: “אתן מחכות שאלד לכן חתנים חדשים? מה, תישארו עגונות?”

והפירוש: “תעגנה״ – כמו לעוג עוגה ולעמוד בתוכה.

מזכיר לנו את חוני המעגל, שצייר ציור באדמה, כשבאו אליו וביקשו שיעשה משהו כי היתה בצורת ואמר:

“אני יודע שזה לא ריאלי, אבל אני עג עוגה מסביבי ולא זז מכאן, עד שאני מתגשם”

כך נעמי בוחנת את כלותיה, רות ועורפה: “מאמינה שיש כאן מהלך הוגן? האם בדרך הארוכה תדעי להתכונן, להכין עוגה – לגאולה של העם הזה? לאהבה שלך?”

ערפה נושקת לחמותה: “עגונה? לא רוצה, שלום נעמי” והולכת.

אבל רות דבקה בה. “הגונה? כן, אני נענית לאתגר”.

אני אגאל.

אכין את העוגה הזאת ואבזוק בה את כל הכיסופים שלי:

העוגה של שבועות!

שימי בה את כל העגינות,

כל ההגינות, כל העדינות, כל געגוע שלך.

אפי את עוגת חייך,

לא נמוכה מדי,

לא מלוחה מדי,

לא משמינה מדי

לא תפלה מדי

אלא אפי עוגה יפה

כל כך יפה,

(גם אני אופה

עם האבקה הזו מהסופר…)

והעיקר,

הכוונה,

זה הכי חשוב בעולם.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, בבריאות, בשמחה ובהנאה.

חג שמייח

נאווה אייזנבך